רש"י על עבודה זרה ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

1 מַתְנִי׳ לִפְנַי אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים — אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם, לְהַשְׁאִילָן וְלִשְׁאוֹל מֵהֶן, לְהַלְווֹתָן וְלִלְווֹת מֵהֶן, לְפוֹרְעָן וְלִפְרוֹעַ מֵהֶן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נִפְרָעִין מֵהֶן, מִפְּנֵי שֶׁמֵּיצֵר הוּא לוֹ. אָמְרוּ לוֹ: אַף עַל פִּי שֶׁמֵּיצֵר הוּא עַכְשָׁיו, שָׂמֵחַ הוּא לְאַחַר זְמַן.

2 גְּמָ׳ רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד תָּנֵי ״אֵידֵיהֶן״, וְחַד תָּנֵי ״עֵידֵיהֶן״. מַאן דְּתָנֵי ״אֵידֵיהֶן״ לָא מִשְׁתַּבַּשׁ, וּמַאן דְּתָנֵי ״עֵידֵיהֶן״ לָא מִשְׁתַּבַּשׁ.

3 מַאן דְּתָנֵי ״אֵידֵיהֶן״ לָא מִשְׁתַּבַּשׁ, דִּכְתִיב: ״כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם״, וּמַאן דְּתָנֵי ״עֵידֵיהֶן״ לָא מִשְׁתַּבַּשׁ, דִּכְתִיב: ״יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ״.

4 וּמַאן דְּתָנֵי ״אֵידֵיהֶן״, מַאי טַעְמָא לָא תָּנֵי ״עֵידֵיהֶן״? אָמַר לָךְ: תְּבָרָא עֲדִיף. וּמַאן דְּתָנֵי ״עֵידֵיהֶן״, מַאי טַעְמָא לָא תָּנֵי ״אֵידֵיהֶן״? אָמַר לָךְ: מַאן קָא גָרֵים לְהוּ תְּבָרָא? עֵדוּת שֶׁהֵעִידוּ בְּעַצְמָן, הִלְכָּךְ עֵדוּת עֲדִיפָא.

5 וְהַאי ״יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ״ בְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם כְּתִיב? הָא בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל מִצְוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בָּעוֹלָם הַזֶּה בָּאוֹת וּמְעִידוֹת לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ״ — אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, ״יִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת״ — אֵלּוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם.

6 אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: מַאן דְּאָמַר ״עֵידֵיהֶן״ — מֵהָכָא: ״יֹצְרֵי פֶסֶל כֻּלָּם תֹּהוּ וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל יוֹעִילוּ וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה״.

7 דָּרֵשׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי שִׂמְלַאי: לְעָתִיד לָבֹא מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר: לְמִי שֶׁעָסַק בָּהּ יָבֹא וְיִטּוֹל שְׂכָרוֹ.

8 מִיָּד מִתְקַבְּצִין וּבָאִין אוּמּוֹת הָעוֹלָם בְּעִרְבּוּבְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו וְגוֹ׳״, אֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַל תִּכָּנְסוּ לְפָנַי בְּעִרְבּוּבְיָא, אֶלָּא תִּכָּנֵס כׇּל אוּמָּה וְאוּמָּהּ

9 וְסוֹפְרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים״, וְאֵין ״לְאוֹם״ אֶלָּא מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְאֹם מִלְּאֹם יֶאֱמָץ״. וּמִי אִיכָּא עִרְבּוּבְיָא קַמֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיעַרְבְּבוּ אִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, דְּלִישְׁמְעוּ מַאי דְּאָמַר לְהוּ.

10 מִיָּד נִכְנְסָה לְפָנָיו מַלְכוּת רוֹמִי תְּחִלָּה. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דַּחֲשִׁיבָא. וּמְנָלַן דַּחֲשִׁיבָא? דִּכְתִיב: ״וְתֵאכֻל כׇּל אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִינַּהּ״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ רוֹמִי חַיֶּיבֶת שֶׁטִּבְעָהּ יָצָא בְּכׇל הָעוֹלָם.

11 וּמְנָא לַן דְּמַאן דַּחֲשִׁיב עָיֵיל בְּרֵישָׁא? כִּדְרַב חִסְדָּא, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: מֶלֶךְ וְצִבּוּר — מֶלֶךְ נִכְנָס תְּחִלָּה לְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״. וְטַעְמָא מַאי? אִיבָּעֵית אֵימָא: לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְמֵיתַב מַלְכָּא מֵאַבָּרַאי, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מִקַּמֵּי דְּלִיפּוֹשׁ חֲרוֹן אַף.

12 אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בְּמַאי עֲסַקְתֶּם? אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַרְבֵּה שְׁוָוקִים תִּקַנְּינוּ, הַרְבֵּה מֶרְחֲצָאוֹת עָשִׂינוּ, הַרְבֵּה כֶּסֶף וְזָהָב הִרְבֵּינוּ, וְכוּלָּם לֹא עָשִׂינוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בְּתוֹרָה.

13 אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם, כׇּל מַה שֶּׁעֲשִׂיתֶם לְצוֹרֶךְ עַצְמְכֶם עֲשִׂיתֶם, תִּקַּנְתֶּם שְׁוָוקִים לְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת לְעַדֵּן בָּהֶן עַצְמְכֶם, כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁלִּי הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה׳ צְבָאוֹת״.

14 כְּלוּם יֵשׁ בָּכֶם מַגִּיד זֹאת? שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִי בָכֶם יַגִּיד זֹאת״, וְאֵין ״זֹאת״ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה״. מִיָּד יָצְאוּ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ.

15 יָצָאת מַלְכוּת רוֹמִי, וְנִכְנְסָה מַלְכוּת פָּרַס אַחֲרֶיהָ. מַאי טַעְמָא? דְּהָא חֲשִׁיבָא בָּתְרַהּ. וּמְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וַאֲרוּ חֵיוָא אָחֳרִי תִּנְיָנָא דָּמְיָא לְדֹב״, וְתָנֵי רַב יוֹסֵף: אֵלּוּ פַּרְסִיִּים, שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כְּדוֹב, וּמְסוּרְבָּלִין בָּשָׂר כְּדוֹב, וּמְגַדְּלִין שֵׂעָר כְּדוֹב, וְאֵין לָהֶם מְנוּחָה כְּדוֹב.

16 אֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בְּמַאי עֲסַקְתֶּם? אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַרְבֵּה גְּשָׁרִים גָּשַׁרְנוּ, הַרְבֵּה כְּרַכִּים כָּבַשְׁנוּ, הַרְבֵּה מִלְחָמוֹת עָשִׂינוּ, וְכוּלָּם לֹא עָשִׂינוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה.

17 אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כׇּל מַה שֶּׁעֲשִׂיתֶם לְצוֹרֶךְ עַצְמְכֶם עֲשִׂיתֶם, תִּקַּנְתֶּם גְּשָׁרִים לִיטּוֹל מֵהֶם מֶכֶס, כְּרַכִּים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם אַנְגַּרְיָא, מִלְחָמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ אִישׁ מִלְחָמָה״, כְּלוּם יֵשׁ בָּכֶם מַגִּיד זֹאת? שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִי בָכֶם יַגִּיד זֹאת״, וְאֵין ״זֹאת״ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה״, מִיָּד יָצְאוּ מִלְּפָנָיו בְּפַחֵי נֶפֶשׁ.

18 וְכִי מֵאַחַר דַּחֲזָית מַלְכוּת פָּרַס לְמַלְכוּת רוֹמִי דְּלָא מַהְנְיָא וְלָא מִידֵּי, מַאי טַעְמָא עָיְילָא? אָמְרִי: אִינְהוּ סָתְרִי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַאֲנַן בָּנִינַן, וְכֵן לְכׇל אוּמָּה וְאוּמַהּ.

19 וְכִי מֵאַחַר דַּחֲזוֹ לְקַמָּאֵי דְּלָא מַהֲנֵי וְלָא מִידֵּי, מַאי טַעְמָא עָיְילִי? סָבְרִי: הָנָךְ אִישְׁתַּעְבַּדוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, וַאֲנַן לָא שַׁעְבַּדְנוּ בְּיִשְׂרָאֵל. מַאי שְׁנָא הָנֵי דַּחֲשִׁיבִי, וּמַאי שְׁנָא הָנֵי דְּלָא חֲשִׁיבִי לְהוּ? מִשּׁוּם דְּהָנָךְ מָשְׁכִי בְּמַלְכוּתַיְיהוּ עַד דְּאָתֵי מְשִׁיחָא.

20 אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם נָתַתָּ לָנוּ וְלֹא קִיבַּלְנוּהָ? וּמִי מָצֵי לְמֵימַר הָכִי? וְהָכְתִיב: ״וַיֹּאמַר ה׳ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ״, וּכְתִיב: ״אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא וְגוֹ׳״. מַאי בָּעֵי בְּשֵׂעִיר, וּמַאי בָּעֵי בְּפָארָן?

21 אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְלַמֵּד שֶׁהֶחְזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כׇּל אוּמָּה וְלָשׁוֹן, וְלֹא קִבְּלוּהָ, עַד שֶׁבָּא אֵצֶל יִשְׂרָאֵל וְקִבְּלוּהָ!

22 אֶלָּא הָכִי אָמְרִי: כְּלוּם קִיבַּלְנוּהָ וְלֹא קִיַּימְנוּהָ? וְעַל דָּא תְּבָרְתְּהוֹן, אַמַּאי לָא קַבֵּלְתּוּהָ? אֶלָּא כָּךְ אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם כָּפִיתָ עָלֵינוּ הַר כְּגִיגִית וְלֹא קִבַּלְנוּהָ, כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתָ לְיִשְׂרָאֵל?

23 דִּכְתִיב: ״וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר״, וְאָמַר רַב דִּימִי בַּר חָמָא: מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַר כְּגִיגִית עַל יִשְׂרָאֵל, וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִין אֶת הַתּוֹרָה — מוּטָב, וְאִם לָאו — שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם!

24 מִיָּד אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הָרִאשׁוֹנוֹת יַשְׁמִיעוּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרִאשׁוֹנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ״, שֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁקִּיבַּלְתֶּם הֵיכָן קִיַּימְתֶּם?

25 וּמְנָלַן דְּלֹא קִיְּימוּם? דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף: ״עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם״, מַאי רָאָה? רָאָה שֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶן בְּנֵי נֹחַ וְלֹא קִיְּימוּם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא קִיְּימוּם עָמַד וְהִתִּירָן לָהֶן. אִיתְּגוֹרֵי אִיתְּגוּר? אִם כֵּן מָצִינוּ חוֹטֵא נִשְׂכָּר!

26 אָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא:

פירוש רש"י על עבודה זרה ב׳

1 מתני' לפני אידיהן של עובדי כוכבים ג' ימים אסור לשאת ולתת עמהן - וכולהו משום דאזיל ומודה לעבודת כוכבים ביום אידו: שאלה במידי דהדר בעין כגון בהמה וכלים דכתיב שמות כ״ב:י״ג כי ישאל איש מעם רעהו וגו'. מלוה במידי דלא הדר בעין כגון מעות דכתיב שם אם כסף תלוה את עמי דמלוה להוצאה נתנה ומשלם לו מעות אחרים:

2 שמח הוא לאחר זמן - למחר:

3 גמ' יום אידם - היינו עבודת כוכבים כדכתיב בההיא פרשה יקומו ויעזרכם:

4 יתנו עידיהם ויצדקו - השתא סלקא דעתיה דבעובדי כוכבים כתיב ואתמוהי מתמה יתנו עובדי כוכבים עידיהם יבואו עבודות כוכבים שעבדו ויעידו עליהם ויצדיקום:

5 עדות שהעידו בעצמם - ביום הדין שעבדו לעבודת כוכבים בעולם הזה:

6 ישמעו - עובדי כוכבים את העדות שמצות מעידות ויאמרו אמת דין הוא שראוין ישראל להצטדק:

7 ועידיהם המה - עבודת כוכבים תבוא ותעיד על עובדיה לחייבם:

8 בערבוביא - כולן מעורבבין ולא אומה ואומה בפני עצמה:

9 וסופריה - וחכמיה:

10 לאום - מלכות כשהיא לבדה:

11 ולאום מלאום - מתרגמינא ומלכו ממלכו ועוד יאמץ לא שייך אלא במלכות. וס"ת מסיפיה דקרא נפקא לן לקמן מי בכם יגיד זאת:

12 ומי איכא ערבוביא קמיה - והלא כולם נסקרין בסקירה אחת שנאמר היוצר יחד לבם כדאמר בר"ה דף יח.:

13 ומשני דלא ליערבבו אינהו - לדידיה לא מהניא ערבוביא אבל לדידהו מהניא ערבוביא דמבלבלי ומסתתמי טענותיהם:

14 טבעה - שמעה:

15 נכנס תחלה - לפני הקב"ה לדין:

16 משפט עבדו - שלמה המלך:

17 דליפוש חרון אף - של הקב"ה מפני פשעי צבור שמא חס ושלום יפרע מן המלך כל סורחנו מפני החרון:

18 שווקים ומרחצאות וכסף וזהב הוא עסקן של רומיים גשרים וכרכים ומלחמות הוא עסקן של פרסיים:

19 שיתעסקו ישראל בתורה - שיהא להם פנאי שמוצאין להשתכר בשוק ומוצאין מזונותיהן וצרכיהן בלי טורח ומתעדנין במרחצאות:

20 וארו - והנה:

21 אחרי - אחרת:

22 מסורבלין - שמינים כמו שבת דף קלז: קטן המסורבל בבשר ולשון מלבוש הוא כמו כפיתו בסרבליהון דניאל ג:

23 דוב אין לו מנוחה אלא הולך ובא כל שעה:

24 אנגריא - עבודת המלך המוטלת על יושבי כרכים לעשות מלחמות ולצאת בצבא וליטול בהמתן בעבודתו:

25 ואנן בנינן - בית שני בנה כורש:

26 אינהו - פרסיים משתעבדין בישראל בגלות בבל וטיטוס הגלם לרומי ועדיין כולם משועבדים להם:

27 פארן - ארץ ישמעאל דכתיב בהגר בראשית כא ותשב במדבר פארן:

28 כלום קבלנוה ולא קיימנוה - כלומר משום דלא קבלנוה לא קיימנוה:

29 ועל דא תברתהון - פירכא היא כלומר נמצא תשובה זו קטיגור להם אמאי לא קבלוה:

30 כגיגית - קופא בלע"ז ומטילין בה שכר:

31 ראה ויתר גוים - נראה בעיניו וישר להתירן:

רש"י על עבודה זרה ג׳ ע״א:א׳ »